`הנחת העבודה:מהלכי שלום דרמתיים דוחים חקירה, והדברים ידועים`

[מעריב]

שלום ולא להתראות



התסריט הוא כזה: ועדת וינוגרד תפרסם את מסקנות הביניים בעוד חודש * אולמרט לא יתפטר, אבל יודח נגד רצונו * ציפי לבני היא היורשת בקדימה, אבל גם היא לא תחזיק מעמד * הלחץ הציבורי יגבר והבחירות יהיו בתוך שנה * וגם: מדוע אולמרט מחבק בכזו אהבה את היוזמה הסעודית, פרס ישראל של נחום ברנע ותזכורת מעברו של ליאור קצב

17/3/2007



להלן התסריט הפוליטי לשנה הקרובה: בעוד חודש תפרסם ועדת וינוגרד את דו"ח הביניים שלה על המלחמה בלבנון. המסקנות של הועדה יהיו קשות ויתאמו את המציאות החמורה והכושלת שהיתה בשטח. ראש הממשלה אולמרט ושר הביטחון פרץ יבינו שהוועדה מסמנת להם את הדרך החוצה, שם ממתין להם הרמטכ"ל המתפטר דן חלוץ בחיוך רחב. אולמרט יסרב לזוז. פרץ יילך, ואולי ינסה להציל מבחוץ משהו בפריימריס שמחכים לו בסוף מאי.

אולמרט עצמו מעולם לא התפטר משום תפקיד, והוא לא יעשה זאת גם הפעם. במהלך הקריירה הפוליטית הארוכה שלו הוא ביקש לצרף אליו עוד ועוד תיקים וכיבודים, גם כאשר המעשה גבל במעילה אפשרית ברורה באחד התפקידים. אולמרט רצה לשמש, במקביל, חבר כנסת ושגריר בוושינגטון; יו"ר הליכוד וראש העיר ירושלים;
ראש העיר וחבר כנסת; שר האוצר, התעשייה והמסחר, אבל גם מחזיק תיק מנהל מקרקעי ישראל ורשות השידור. אולמרט אהב תמיד לקחת. הפעם הוא יצטרך להחזיר. את הכל.

זה לא יהיה קל. אולמרט יילחם, יבעט, יגייס את כל הכושר הרטורי שלו, יישא נאומים מופרכים וייתן ראיונות בכייניים, אבל זה לא יעזור לו. קדימה זו ספינה רעועה, שמשייטת על מים סוערים, והמלחים לא ירצו לראות על החרטום קפטן שזוכה לשני אחוזי אמון בציבור, ועלול להטביע את הספינה כולה. הלחץ הפנימי על אולמרט יגבר, ולא יהיה מי שיגן עליו. אברהם הירשזון מסובך עד קצה הצוואר, זאב בוים רותח על אולמרט בגלל כמה תרגילים שעשה לו, ורוני בר–און הוא דובר רדיופוני מצויין, אבל הוא לא יכול לסחוב את אולמרט לבד על הגב.


להתראות בקלפי



ביום בהיר יכול שמעון פרס לראות את עצמו יושב שוב על כסאו של ראש הממשלה, לפחות באופן זמני, אבל היורשת האמיתית היא ציפי לבני. הבעיה היא הסיטואציה הציבורית והפוליטית. האווירה היא של מיאוס כללי. %74 מהציבור רוצים בחירות ומשחק חדש. חברי הכנסת רוצים להישאר על כסאותיהם, אבל במאבק בין העם והפרלמנט, כך נוכחנו בעבר, העם מנצח.

לבני תיבחר, אבל לא תחזיק מעמד. גם היא לא תצליח לייצב את השורות בקדימה ולא תשתלט על הקואליציה. בעוד חודשיים וחצי העבודה הולכת לבחור מנהיג חדש. קשה לי להניח שאהוד ברק או עמי איילון יהפכו לשרי בטחון בממשלה של לבני ויכשירו אותה לקראת הבחירות הבאות. לבני תתקשה להטיל מרות על אביגדור ליברמן, שלא סובל את הדעות שלה ועל רבני ש"ס, שלא יסבלו את הנוכחות הנשית בראשות הממשלה. גם אולמרט, סביר להניח יחתור נגדה מבחוץ. אם אני לא אהיה, אז אף אחד לא, הוא יאמר.

הלחץ החיצוני יגבר. התקשורת שנחרדת מהאפשרות שבנימין נתניהו יהיה שוב ראש הממשלה תאלץ להצטרף למשחק. סביר להניח שנתניהו עצמו יעשה בדרך כמה טעויות טפשיות, כמו הנסיון הנואל למשוך לליכוד חברים מקדימה באמצעות פיתויים ומשרות פוליטיות, מה שיעכב את הבחירות, אבל לא יבלום אותן. בתוך שנה, לדעתי, נלך כולנו לקלפי.






היוזמה הסעודית



חמש שנים בדיוק חלפו מאז פרצה היוזמה הסעודית לאוויר העולם. בחמש השנים הללו הספיק אולמרט לסיים כהונה גרועה במיוחד כראש העיר ירושלים ובהמשך לשמש שר תעשייה ומסחר, שר האוצר וראש ממשלה. במהלך כל התקופה הזו לא שחרר אולמרט מילת תמיכה אחת ביוזמה מרחיקת הלכת, והוא לא נחשב לאיש שסוגר את פיו. להיפך.

אולמרט, שהיה תמיד המבשר המדיני של שרון, נקט בערך את אותה מידת התיעוב שגילה שרון כלפי היוזמה של הנסיך עבדאללה. המדיניות הרשמית של שרון–את–אולמרט התנגדה אפילו לשילוב של היוזמה במבוא למפת הדרכים המפורסמת. היוזמה הסעודית צויינה בכל זאת במפת הדרכים במאי 2003 כ"מרכיב חיוני במאמצי השלום", על אפם וחמתם של השניים.

ביום ראשון האחרון שיבח אולמרט לפתע את היוזמה הסעודית, והודיע שאם יוכנסו בה שינויים היא תהיה בסיס למו"מ עם מדינות ערב. לא להאמין. אולמרט דאג גם לומר את דבריו בפתח ישיבת הממשלה, כאשר צלמי הטלוויזיה עוד היו בסביבה. אז מה קרה? מה שיכנע את אולמרט שחייבים להתייחס "מאד ברצינות" ליוזמה שמבוססת על נסיגה לקווי ה–4 ביוני, על בירה לפלשתינים במזרח ירושלים ועל פתרון צודק ומוסכם לבעיית הפליטים, על פי החלטה 194 של עצרת האו"ם? או, איך שאל שרון בשעתו אחרי שקיבל הודעות דרמטיות? "מה אתם מתרגשים? השתנה כאן משהו? קרה משהו?" קרו הרבה דברים, כנראה.






למה אולמרט לא מנהל?



אולמרט יודע שהוא לא יכול לעשות חצי צעד קדימה. הוא תקוע. חוסר האמון ושלל הפרשיות שבהן הוא מעורב נקעו לו את הרגל, והוא לא יוליה איגלניק שיכולה לרקוד ולנצח עם הכאבים. ברקע מחכים לו דוחות הביניים של ועדת וינוגרד עם המסקנות האישיות והרפורט של מבקר המדינה. אולמרט מבין היום שהוא הולך לעשות לביתו ברחוב כרמיה.


היוזמה הסעודית שאולמרט מתנפל עליה היום באהבה כזו נועדה לשתי מטרות. מצד אחד, היא יכולה להסיט את דעת הקהל מצרותיו האינסופיות של אולמרט. פגישה עם הנסיך הסעודי בנדר אל–סולטן עשוייה להסעיר את הדמיון ולבנות תקווה, אבל ברור לכל שהיא לא תתקיים. אולמרט במצבו לא יכול להזיז אנטנה בהתנחלות מיגרון ב`, ואת זה יודעים גם הנסיכים בסעודיה. מצד שני, היוזמה המאומצת עשוייה לסייע לאולמרט אצל רשויות החוק. הנחת העבודה הבסיסית של הפוליטיקאים לדורותיהם שהסתבכו היא שמהלכי שלום דרמתיים דוחים חקירה, והדברים ידועים.


אולמרט, בקיצור, לא מנהל את המשבר הלאומי. הוא מנהל את משבר האמון שלו עם הציבור באמצעות תכניות מדיניות מופרחות באוויר ומלים ריקות מתוכן. למען ההגינות נאמר כאן כי בלשכת ראש הממשלה טוענים כי היוזמה הסעודית אינה ספין ממזרי, אלא מהלך רציני שאולמרט ועוזריו עובדים עליו מזה חודשים, והוא מחוייב במציאות שבה איראן מאיימת על האיזור כולו, ויש לבנות מולה ציר של מדינות ערביות מתונות.


כל הכבוד לנחום



באמצע השבוע התבשר העיתונאי נחום ברנע כי הוא הולך לקבל את פרס ישראל. שמחתי בשבילו. ברנע הוא לא חבר אישי שלי. הוא גם איש העתון המתחרה, אך אין איש ראוי ממנו לפרס.

ראיתי בשנים האחרונות את ברנע בעבודתו. נפגשנו עשרות פעמים באירועים גדולים בארץ ובחו"ל. הסתובבנו עם ראשי המדינה בוושינגטון, בניו יורק, בגרנדה ובניו דלהי. ישבנו במסיבות עיתונאים ובתדריכים סגורים. שמתי לב איך הוא עט על הפוליטיקאי, תופס אותו במילה, לוכד את האנקדוטות ולא מוותר על ההומור, גם ההומור העצמי.

פגשתי את ברנע גם בסניפים נידחים של הליכוד, בישיבות מרכז לא חשובות, בכנסים איזוטריים ברמת הגולן, בהפגנות של שלושים איש, במקומות שאליהם לא מתקרב עיתונאי במעמדו. הוא לא החמיץ את השטח, ובצדק. ראיתי אותו מעביר מתוך האירועים מאמרים מצויינים בשיחות טלפון, בלי להעלות מילה אחת על הפנקס הקטן שהוא נושא אתו תמיד בכיס החולצה.

זהו ברנע. שילוב של עבודת רגליים עם כשרון כתיבה יוצא דופן וחסר פניות, עיתונאי אקלקטי שמאתר אינפורמציה שנראית זניחה, אבל מסייעת לבנות סיפור מרכזי מרתק. תוסיפו לזה את כמויות המידע האדירות שמגיעות אליו ואת כושר הסינון והניתוח החד, ותקבלו מודל של עתונאי כמעט אידיאלי. מזל טוב.






הערות לעדכון



ח"כ יעקב ליצמן, יו"ר ועדת הכספים שראש הממשלה מבקש להדיח מתפקידו, התבקש השבוע להשוות בין המצב שלו ושל אולמרט. "את שנינו רוצים לסלק", הוא ענה. "אבל אותי לפחות משבחים".

"ליאור קצב ביקר בביתי, הציע לי לשכב איתו ונגע לי בחזה", טענה האשה, עובדת מפוטרת בת 42. קצב הכחיש. "הכל שטויות במיץ עגבניות, עלילה של גורמים פוליטיים" הוא טען. האשה נבדקה בפוליגרף ונמצאה דוברת אמת. האירוע לא התרחש לאחרונה בחווה של כושי רימון. מדובר בפרשה שהתפוצצה במקומון "זמן הדרום" (והושתקה) במאי 2000 בקרית מלאכי, שם שימש קצב כראש העיר.


http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/557/309.html\