הפרקליטות תופרת תיקים,במשרד המשפטים מעיפים כל מי שרוצה לשנות

[מקור ראשון-יע�]

יתד נאמן
כך נראה הצדק בישראל 2007 לפי יעקב נאמן, שר משפטים לשעבר: הפרקליטות תופרת תיקים, במשרד המשפטים מעיפים כל מי שרוצה לשנות משהו, המשטרה מדליפה מהחקירות כדי לחפות על מחדליה במניעת פשעים, והתקשורת חוגגת על הדם. הוא יודע. הוא הרי חווה על בשרו את הכל

גלעד כץ





הידיעה על מינויו של פרופסור דניאל פרידמן לתפקיד שר המשפטים תפסה את יעקב נאמן, שר משפטים לשעבר, בעוד יום עבודה עמוס ושגרתי. דברי הביקורת על המינוי גורמים לו לחייך קלות. כבעל ניסיון, או אולי כבעל זהירות של עורך דין, הוא נמנע מלהתעמת עם המבקרים. "פרופסור פרידמן, שאותו אני מכיר אישית שנים רבות, הוא איש מקצוע מעולה שאיננו מעורב בסחר-מכר הפוליטי", הוא אומר על המינוי החדש. "מדובר באדם ללא רבב, שהצטיין בכל התחומים המשפטיים שבהם עסק. הגיע הזמן שבראש משרד המשפטים יעמוד איש מקצוע מעולה".

במשרדו האישי והצנוע בקומה האמצעית של משרד עורכי הדין הגדול ביותר בישראל - הרצוג-פוקס-נאמן - מצליח נאמן בן ה-67, אחד השותפים הבכירים כפי שאפשר להבין משם המשרד, להתנתק מההמולה שסביב. אבל הטלטלה שעבר משרד המשפטים בתקופה האחרונה - עם פרישתו של חיים רמון מתפקידו המיניסטריאלי, הרשעתו השנויה במחלוקת וההתקפות כנגד מערכת המשפט מצד הנשיא קצב ואחרים - החזירה אותו לשעה קלה אל העין הציבורית. שלא כמנהגו, הוא הסכים להתראיין גם בנושא התיק שהביא להעמדתו לדין לפני כעשור, ואילץ אותו עצמו להתפטר מתפקיד שר המשפטים. "לא מדובר בנקמה אישית שלי", הוא חוזר ואומר, אך גם מדגיש שהתיק ההוא היה תפור.

כתב האישום נגד נאמן כלל בעיקר שתי האשמות: תצהיר כוזב לבית המשפט העליון ועדות שקר בחקירתו במשטרה. החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה בזמנו, מיכאל בן-יאיר, להגיש נגדו כתב אישום מיד לאחר שמונה לשר המשפטים, בהחלט הותירה בו פגיעה עמוקה. כזכור, בית המשפט זיכה את נאמן מכל אשמה ומתח ביקורת חריפה כנגד המשטרה והדרגים הבכירים במשרד המשפטים, ובכללם היועץ המשפטי בן-יאיר ופרקליטת המדינה עדנה ארבל, המשמשת כיום כשופטת בית המשפט העליון.

מניסיונך האישי, תופתע אם מתנגדיו של פרופסור פרידמן ינסו לתפור לו תיק שייאלץ גם אותו להתפטר מתפקידו?

"אני לא נביא ולא בן נביא. כולי תקווה שהגורמים הרלוונטיים למדו מניסיון העבר איזה נזק תדמיתי ומשפטי נגרם למדינת ישראל מקיומה של תופעת תפירת התיקים".



יותר ממדינות טוטליטריות

כן, תפירת תיקים במדינת ישראל היא לפי נאמן לא בגדר מקרה בודד אלא תופעה. "אזכיר את מקרהו של ח"כ רובי ריבלין ולא את המקרה שלי, כדי שלא יאשימו אותי בנגיעה אישית", הוא מדגים. "אין לי ספק כי בישלו לריבלין תיק כדי שלא ייכנס למשרד המשפטים".

ריבלין, אם הספקנו לשכוח, הוחשד כי במסגרת הקשרים בינו ובין הקבלן דודי אפל פעל לקידום החוק לשחרור מוקדם של אסירים. באפריל 2004 החליט היועץ מזוז על סגירת כל תיקי החקירה נגדו מחוסר אשמה. כשנאמן מתבקש לפרט מי בדיוק תפר או בישל לריבלין את התיק, הוא משיב כי "העובדות מדברות בעד עצמן. אריאל שרון, בממשלתו הראשונה, רצה למנות את ריבלין לשר המשפטים, אך ניהול החקירה נגדו מנע זאת. אני לא יכול להצביע על אדם ספציפי שאחראי לכך, אבל ברור שזה נעשה במשטרה ובפרקליטות".

אם היית נוקב בשמות, האזרח היה יודע שבמערכת יש תפוחים רקובים שניתן לשלוף. כשאתה מצביע על הפרקליטות והמשטרה באופן כללי, למעשה אתה אומר שהמערכת כולה פגומה.

"אכן מדובר בתופעה חמורה, שהזיקה מאוד לתדמיתה של ישראל כמדינה שומרת חוק ומשפט וכמדינה יהודית ודמוקרטית".

מה זו בכלל תפירת תיק? אפשר לטעון שאתה סתם מפיץ קונספירציות הזויות.

"תפירת תיק היא החלטה על ניהול חקירה משטרתית ללא שום יסוד, רק כדי למנוע מאדם להתמנות לתפקיד מסוים".

מישהו שם למעלה יכול לתפור תיק כנגד כל אזרח בישראל?

"אומר זאת בצורה ברורה: תופעה זו היא אחד הדברים החמורים ביותר שקרו במדינת ישראל. אני משער שאפילו במדינות טוטליטריות קשה היה לעשות דבר כזה".

אם זה נכון, איך ייתכן שמדינה דמוקרטית עוברת על כך לסדר היום?

"שאלה זו צריך להפנות אל האחראים על תפירת התיקים. במקרה שלי אני יכול רק להצביע על כך שכאשר גברת עדנה ארבל היתה מועמדת לבית המשפט העליון, התפרסמו בתקשורת ידיעות על כך שהיא זו שתפרה את התיק נגדי. בתגובה לאותם פרסומים היא גלגלה את האחריות לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה. בעקבות זאת מיכאל בן-יאיר שלח מכתב לשר המשפטים טומי לפיד בתאריך 22 ביולי 2004, ובו כתב מפורשות כי עדנה ארבל היא האחראית על תפירת התיק".

אז מי לדעתך אחראי על תפירת התיק שלך?

"אני לא יודע וזה לא כל כך מעניין אותי".

לא מעניין אותך מי ניסה לחסל את הקריירה שלך ולהכתים את שמך?

"לא מעניין אותי מי אחראי על המקרה שלי. מה שבאמת חשוב הוא שהתופעה תיפסק".



גלולה נגד פחד

מדבריך עולה אחד מהשניים: או שיש לנו היום שופטת בבית המשפט העליון ששיקרה, או שיש לנו יועץ משפטי לממשלה לשעבר ששיקר. בכל מקרה זה נראה רע מאוד.

"אני לא אומר כלום בעניין הזה. זה רק מזכיר לי סיפור המיוחס לרבי מגור הקודם. כשסיפרו לו על המלחמה בין עיראק ואיראן, הוא איחל ששתי המדינות יצליחו. יכול מאוד להיות שגם ארבל וגם בן-יאיר צודקים, מה שכן ידוע לי בוודאות זה שההחלטה על העמדתי לדין התקבלה בדרג הגבוה ביותר במשרד המשפטים, היינו היועץ המשפטי ופרקליטת המדינה. חשוב להזכיר נשכחות: עוד לפני השבעת הממשלה וכניסתי למשרד המשפטים היו פרסומים שלפיהם ראש הממשלה נתניהו רוצה להחליף את בן-יאיר, שמונה עוד על ידי רבין. נפגשתי עם היועץ המשפטי יומיים לפני שהושבעתי, ואמרתי לו כי באופן טבעי אכן יש כוונה להחליף אותו. בהזדמנות זו הצעתי לו שייקח כמה זמן שירצה כדי להחליט על עתידו.

"עברו יומיים משיחתנו, ושעות בודדות לפני הצגת הממשלה מופיע בן-יאיר בפני נתניהו ומודיע לו שלא יוכל למנות אותי לשר המשפטים, כיוון שהחליט לפתוח נגדי בחקירה בעקבות עתירה שהגיש יואב יצחק. בתגובה הודיע לו ראש הממשלה כי בכוונתו למנות אותי, ואם יש משהו נגדי - שיעמיד אותי לדין. בכך נתניהו פעל גם באומץ לב וגם לפי כללי המינהל התקין. הוא העמיד את בן-יאיר במקומו כשאמר לו שליועץ המשפטי, כפקיד, אין סמכות להחליט מי ימונה לשר. הגיע הזמן שהיועצים המשפטיים לממשלה יבינו כי לא הם מנהלים את המדינה. האחריות הפרלמנטרית כלפי הציבור מוטלת על נבחרי הציבור. אם מישהו מהם פועל שלא על פי חוק - שיעמידו אותו לדין".

האם כוחו של היועץ המשפטי לממשלה גדול מדי היום?

"אספר לך סיפור הקשור לעבודתי כשר האוצר, אחרי הזיכוי במשפט. קיימנו בוועדת השרים לכלכלה דיון בנושא נתב"ג 2000. במהלך הדיון קם הנציג של היועץ המשפטי דאז אליקים רובינשטיין, ואמר שההצעה של משרד התחבורה היא בלתי חוקית. בדקתי את ההצעה המדוברת ולא הבנתי מה לא חוקי. בעקבות עמדתי הודיע נציגו של היועץ כי אם יוגש בג"ץ, הם לא יגֵנו על הממשלה. פניתי לפקיד ואמרתי לו: `סליחה, אתה מקבל משכורת כדי להסביר לשרים איך לעשות את ההצעה חוקית. לומר שזה לא חוקי, גם הנכד שלי בן השלוש יכול. הוא כבר יודע לדבר`. נציג היועץ המשיך להתעקש שהוא לא יגן בבג"ץ על ההחלטה. אמרתי לחבריי השרים כי עד כמה שאני זוכר יש לי רישיון עריכת דין, ואם יהיה בג"ץ, אני אגן על עמדת המדינה. העברנו את ההחלטה, והפלא ופלא - לא היה בג"ץ ולא היה כלום. עם כל הכבוד, היועצים המשפטיים הם בסך הכל יועצים. השרים חייבים לדעת להנהיג מדיניות ולא לפחד. מצדי שהשרים ייקחו גלולה נגד פחד ושיעמדו מאחורי המדיניות שלהם, גם אם מאיימים עליהם בהעמדה לדין".

בניגוד לסטריאוטיפ המקובל של עורכי הדין, במיוחד `הכבדים` שבהם, כאילו הכל נבחן אצלם דרך החור שבגרוש, נדמה כי דבריו של נאמן יוצאים מהלב. אולי בגלל שלא היה חסר הרבה כדי שהוא יהפוך לקורבן של מטחנות מערכת אכיפת החוק והצדק, מבלי יכולת להתאושש. את ביקורתו החריפה הוא מותח לא רק על המושכים בחוטי התפירה מלמעלה, אלא גם על הזרוע המבצעת. "לצערי הרב אני שם לב שהמשטרה ממשיכה לגייס את התקשורת לצרכיה. ההדלפות מהחקירות נועדו לכסות על מחדלי המשטרה בחוסר הטיפול שלה באלימות הגואה. הפשע מרים ראש כפי שמעולם לא היה. רק עכשיו נרצח בריש גלי, באמצע רמת-גן, רופא בכיר. ימים ספורים לפני כן נפרץ ביתו של פרופסור מנחם אלון, לשעבר המשנה לנשיא בית המשפט העליון. כסדום היינו לעמורה דמינו. אני כבר לא מדבר על פשעים `שגרתיים` דוגמת אונס, רציחות, הכאת נשים ועוד דברים נוראיים. אין לי ספק שהפרסומים וההדלפות אודות החקירות השונות נועדו לחפות על אי-תפקודה של המשטרה. אין סיבה בעולם שחקירות לא תתנהלנה בחדרי חדרים, זה הרי מזיק לחקירה".

כשר משפטים, הפנית לגורמים הרלוונטיים את הטענה של חיפוי על מחדלי המשטרה?

"בוודאי, ואתה יודע מה ענו לי? הם ביקרו אותי על כך שאני מתערב בנושאים מקצועיים הקשורים לפרקליטות".



לא רצו את האמת

נאמן משוכנע שהתנהלותן הבלתי אחראית של המשטרה ורשויות החוק פוגעת לא רק באזרחי ישראל, אלא גם באינטרסים הלאומיים של המדינה. לטענתו זו הוא מביא סימוכין והוכחות: "כולנו זוכרים את הפשיטה על סניף בנק הפועלים ברחוב הירקון בתל-אביב לפני למעלה משנה. כל כלי התקשורת יצאו בכותרות גדולות על חשד לעבירות של הלבנת הון בסכומים של מיליוני דולרים. מאז שהתפוצצה הפרשה עוד לא הוגש כתב אישום אחד. אבל אף אחד גם לא נתן את הדין על הנזק שנגרם לישראל: תושבי חוץ וישראלים העבירו את חשבונותיהם לחו"ל, כי הם לא מאמינים למערכת הבנקאות בישראל. הם הבינו שהמשטרה נכנסת לפניי ולפנים לחשבונות הבנק שלהם".


מי האחראי לכך?

"השר לביטחון הפנים ושר המשפטים חייבים לטפל בנושאים אלה מיד. גם בפשיעה הגוברת שאין לה מענה, וגם בפרסומים הרעשניים על כל חקירה שמתחילה, עוד לפני שמוגש כתב אישום".

הוא עצמו, מכל מקום, ידע מתי צריך לשתוק. "בו ביום שהיועץ המשפטי לממשלה הודיע על חקירה המתנהלת נגדי, כינסתי מסיבת עיתונאים והודעתי על התפטרותי. אמרתי שאני בטוח שאצא צח כיונה - בכוונה השתמשתי במטבע לשון זה, כדי שלא יחשבו שמדובר בחשד לעמדות פוליטיות העומדות מאחורי החלטתי. מאותה מסיבת עיתונאים גזרתי על עצמי שתיקה עד לסיום המשפט. מנגד, לאורך כל התקופה התפרסמו עשרות כתבות ומאמרים בנושא, כולל הדלפות מכוונות של פרטים מהחקירה שעברתי. ובכל זאת החלטתי שלא להגיב".

נפגעת מכל ההתנהלות סביב החקירה שלך?

"בוודאי. אני ומשפחתי נפגענו קשות. הייתי מאושפז עם אירוע לב במהלך תקופה זו, ועברתי צנתור. אבל שתקתי עד שיצאתי מבית המשפט, וגם אז אמרתי רק משפט אחד: `אלוקיי, נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה, ולמקללי נפשי תידום`. שתקתי מתוך מחשבה ששתיקתי רועמת".

כל אימת שנאמן מדבר על החוויה המשפטית הקשה שעבר, לא צריך להיות חד-אוזן כדי להבחין שמשהו קורה לשועל המשפטי הוותיק. קולו נסדק, דיבורו הופך איטי. ניתן לחוש כיצד הזיכרונות מאותם חודשים קשים חוזרים וצפים לנגד עיניו. נקודת האור שלו באותה תקופה היתה משפחתו, שעמדה לצדו כחומה בצורה. "שמחתי שאשתי וכל ששת ילדיי הופיעו יחד איתי לכל הדיונים הארוכים שהתנהלו בבית המשפט. הם שמעו וראו הכל. לא הייתי צריך להסביר להם במה מדובר, הם הבינו הכל לבד".

גם כיום, שנים לאחר שזוכה, הוא מתקשה להאמין שהחקירות נגדו התפתחו לכדי הגשת כתב אישום וקיום משפט. הפצע הזה רחוק מלהגליד לחלוטין. "אחד הדברים שהואשמתי בהם היה עדות שקר בתצהיר שהוגש לבית המשפט העליון. התצהיר שעליו הייתי חתום לא נוסח על ידי אלא בידי אחד מעורכי הדין המועסקים במשרד. אותו עורך דין ביקש להיחקר כדי שיסביר כי מדובר בטעות סופר שלו או של מזכירה שניסחה את המסמך. אבל התקבלה החלטה מפורשת במשרד המשפטים לא לחקור אותו, כי הם לא רצו לגלות את האמת - ויש לי מסמך המוכיח שזו היתה ההחלטה. הפעם הראשונה שאותו עורך דין הופיע היתה בבית המשפט, ואז השופט תמה מדוע הוא לא זומן כבר במהלך החקירה.

"זאת ועוד: מיד עם תחילת החקירה הודעתי לצוות החקירה כי אינני טוען לחיסיון של עורך דין, אלא כל המשרד פתוח בפניהם. יומני הטלפונים שלי, התכתובות, הכל. למרות שיזמתי את הזמנתם, הפרקליטה שהופיעה בבית המשפט אמרה שהמשטרה פשטה על משרדי. ריבונו של עולם, הרי ביקשתי מהם לבוא. עוד החלטה תמוהה שניתנה לצוות החקירה המשטרתי על ידי משרד המשפטים היתה שלא יסכמו את החקירה, וזאת בניגוד לנוהל הקיים. הם רצו לקבל רק את חומר הגלם, כדי שיוכלו לקבוע את העמדה הרצויה להם".

מדוע אותם גורמים במשרד המשפטים לא רצו אותך כשר הממונה על המשרד?

"אמרתי זאת בפירוש: לא רצו אותי במשרד המשפטים כי עמדתי לבצע שינויים שלא מצאו חן בעיני האנשים שישבו שם. אני מקווה שאזרחי ישראל ישפטו את הדברים שנעשו ללא הצדקה לעוד רבים מאישי הציבור. אני רוצה להזכיר את המקרה של רפול, אדם ששימש כרמטכ"ל ונלחם בכל מלחמות ישראל. בית המשפט זרק את כתב האישום שהוגש נגדו, כי גם הם הבינו שהיתה פה מטרה אחרת: למנוע ממנו לשמש כשר לביטחון הפנים. איש לא נתן מאז את הדין על העוול שנעשה לרפול".



המערכת רקובה לגמרי

הזכרת את רובי ריבלין, את רפול וכמובן את המקרה שלך. האם יש אמת בטענה כי קיימת התנכלות מכוונת כלפי אישים המזוהים עם המחנה הלאומי?

"אין כל קשר בין העמדות הפוליטיות של האנשים ובין ההחלטה על העמדתם לדין. לראיה, העמדתו לדין של אלי הורוביץ מחברת `טבע`. האיש נחשד בביצוע עבירות מס, שלדעתי ולדעת בית המשפט העליון כלל לא קשורות למשפט הפלילי. אתה יודע איזה נזק אישי וכלכלי זה גרם לו? וכאמור, במקרה הזה לא מדובר על ימין-שמאל".

ובכל זאת עם סיום המשפט שתקת ושתקת, ופתאום אתה מגלה שיש עוד מקרה ועוד מקרה, וכולם שותקים ומקווים שהסערה תחלוף מעליהם.

"לא, לא. השתיקה שלי, כמו שאמרתי, היתה שתיקה רועמת. היום אני נתקל באנשים שמבינים שמערכת אכיפת החוק שלנו רקובה לגמרי. אני מקווה ששר המשפטים החדש, כמו גם השר לביטחון הפנים, יידעו לכלכל את מעשיהם כדי שהמציאות הקשה של אלימות ופשע תיפסק סוף סוף. במקום לטפל בכך, המשטרה והפרקליטות מנהלות קמפיין תקשורתי כדי לחפות על המחדלים שלהן".

שוב אתה מדבר על "המשטרה והפרקליטות" במילים כלליות. למי אתה בדיוק מתכוון?

"אני מדבר על אלה שאחראים על הביטחון".

המפכ"ל קראדי וצמרת המשטרה? פרקליט המדינה? היועץ המשפטי לממשלה? מי אשם במצב?

"אני לא מפנה כתב אישום כלפי מישהו מסוים. לא אפול למלכודת של להאשים אדם ללא בדיקה יסודית. במקום זאת אני מתאר מציאות קשה, שבה מצד אחד הפשיעה הולכת וגוברת, ומצד שני מערכות אכיפת החוק כושלות".

מלבד "השתיקה הרועמת", מדוע לא הכרזת מלחמה נגד מי שפגע בך ובשמך הטוב? למה עברת על כך לסדר?

"ראשית, לא עברתי על כך לסדר. אינני אוהב לדבר על כך, אבל אומר רק זאת: לאחר שבית המשפט זיכה אותי מכל אשמה, ראש הממשלה נתניהו ביקש ממני לחזור למשרד המשפטים. הודיתי על האמון שנתן בי, אבל הודעתי לו בצורה מפורשת שאני לא מוכן לחזור למשרד המשפטים ולעבוד עם האנשים האלה. אינני מוכן בשום פנים ואופן להסתכל להם בעיניים. ברוך ה`, הקדוש ברוך הוא נתן לי עבודה מספקת עם עובדים נהדרים במשרד עורכי הדין שאני שותף בו. אני לא מוכן להיכנס לדיר ההוא ולנקות את האורוות".

המקרים הרבים שאתה מזכיר רק מוכיחים שיש צורך במהלך יסודי לניקוי אורוות, ואתה, בתפקידך כשר המשפטים, יכולת לטלטל את כל המערכת.

"אדם לא יכול לעשות דין לעצמו. אינני נוקם או נוטר. מי שצריך לעשות את זה חייב להיות אדם אובייקטיבי. הרי אם אני הייתי פועל כפי שאתה מציע, היו אומרים שכל מה שאני עושה נובע מרצון אובססיבי שלי לנקמה".

כשאני תוהה אם אין בלבו לפחות כעס טבעי ואנושי כלפי האנשים והמערכות שטפלו נגדו תיק פיקטיבי, חוזר נאמן למקורות החביבים עליו. הוא קם, ניגש לקיר הצמוד לשולחן העבודה שלו ומסיר את `איגרת הרמב"ן` הממוסגרת שעל הקיר. "התשובה לשאלתך מצויה בדברי הרמב"ן", הוא אומר. "שם נכתב בין היתר `תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם ובכל עת, ובזה תינצל מן הכעס, שהיא מידה רעה להחטיא בני אדם. וכן אמרו רבותינו ז"ל, כל הכועס כל מיני גיהנום שולטין בו, שנאמר `הסר כעס מלבך``".

הוכחה לנכונות השערתו של נאמן כי כל פעולה מצדו היתה מתפרשת כנקמה אישית, ניתן היה לקבל למחרת מינויו של דניאל פרידמן: כל חסידי בית המשפט העליון הציגו את שר המשפטים החדש כמי שתקף את הרשות השופטת ממניעים אישיים בלבד. אפילו שופטי בית המשפט העליון בדימוס העלו טענות אלה, כשרמזו שפרידמן נושא תסכולים אישיים הקשורים לפסילת תלמידתו לשעבר, פרופסור נילי כהן, מלשמש כשופטת בעליון.



מרתיעים את הטובים

במשך השנים זכה נאמן להיכרות קרובה ביותר עם המערכת המשפטית והציבורית על כל רבדיה. בשנת 1965, עם חזרתו מלימודי תואר שני בארה"ב, שימש כמתמחה בבית המשפט המחוזי אצל השופטת מרים בן-פורת, לימים שופטת בית המשפט העליון ומבקרת המדינה. בשנים 1981-1979 שימש כמנב"ל משרד האוצר תחת יגאל הורביץ. מאז ועד היום מילא מגוון רחב של תפקידים ציבוריים, עמד בראש ועדות ציבוריות (ועדה לבדיקת מעמד המורה, ועדה לחקר אירועי הר הבית ב-91`, ועדה לעידוד תעשיית הקולנוע בישראל ועוד) והיה חבר בדירקטורים רבים (אל-על, התעשייה האווירית ואחרים). מול הטענות הקשות שלו נגד חלק ממערכות אכיפת החוק, הוא מבקש להדגיש כי נחשף בעבודתו בשירות הציבורי גם להיכרות עם המון אנשים טובים ומסורים העובדים יום ולילה כמשרתי ציבור נאמנים.

הוא מודע היטב לחששם של אנשים טובים מהסקטור הפרטי מפני הצטרפות לשירות הציבורי, ומבכה את התופעה. "מעניין למה כל כך מעט אנשים מאז קום המדינה נהגו כך. קח לדוגמה את פרופסור אמנון רובינשטיין, אחד המשפטנים הדגולים ובעלי המצפון במדינת ישראל. האיש ברח מהזירה הפוליטית כמו מאש. למה זה קורה? למה במדינות אחרות טובי האנשים הולכים לסקטור הציבורי? גם המקרה של ראש הממשלה מרתיע. אפשר להסכים עם עמדותיו הפוליטיות ואפשר להתנגד להן, אבל תראה מה עושים לו: כל יום הודעה על חקירה חדשה. אתה רוצה לחקור, תחקור. תגמור את החקירה ותגיש כתב אישום. עד היום שום דבר לא קרה חוץ מהשמצות. מי בכלל ירצה ללכת לשירות הציבורי אם זה מנת חלקו?"

אתה בעצם מסכים עם הטענות שהשמיע הנשיא קצב נגד המשטרה, הפרקליטות והתקשורת - שלוש מערכות שגם לדבריך שולטות במדינה?

"בכל מה שקשור לפרשת הנשיא קצב אני לא מתכוון להגיב בכל צורה שהיא. הנושא עצמו נמצא בהליך משפטי ולכן זה שדה שאסור להיכנס אליו".

אם היית מתבקש לייצג את הנשיא במקום עו"ד ליבאי, היית נעתר לבקשה?

"אני ומשרד עורכי הדין הזה לא עוסקים בתחום הפלילי. אחד העקרונות שקבענו - חיים הרצוג ז"ל, מייקל פוקס ועבדך - כשהקמנו את המשרד היה שלא נעסוק בשני תחומים: פלילי ואישות".

מהבחינה התיאורטית, היית מוכן להגן על קצב?

"כפי שאמרתי, אני לא מתמצא במשפט הפלילי. אני גם לא יודע אם מדובר בנושא פלילי. אין לי כוונה לשפוט שום אדם, גם לא את נשיא המדינה, על פי השמצות אלה ואחרות המופיעות בתקשורת".

ומה לגבי משפטו של חיים רמון? הרי אצלו התקשורת זיכתה אותו מראש.

"גם לפרשת רמון אני לא רוצה להתייחס, כי ההליך המשפטי עוד לא הסתיים - הרי הוא מתכון להגיש ערעור. מה שאני כן יכול לומר זה לצטט מתוך פסק הדין, ששם השופטים כותבים בסיום את הדברים הבאים: `לטעמנו, בתיק זה נחצו כל הקווים האדומים, המושג סוביודיצה דורדר לתהומות שלא הכרנו. תוכן העדויות פורסם באמצעי התקשורת טרם העדים השמיע את עדותם, וכך התוודענו במספר מקרים `לזיהום` עדויות. אמצעי התקשורת עשו שימוש נלוז בבדיקות פוליגרף בניסיון ליצור בציבור את התחושה שהמשפט מתנהל בתקשורת ולא בבית המשפט. ראוי שהאחראים על מערכת אכיפת החוק יתנו דעתם לאותן תופעות פסולות וינקטו בצעדים הנדרשים`. דברים אלה הם כתב אישום חמור נגד התקשורת, אבל כצפוי, אף אחד לא התעכב והתייחס לטענות עצמן".

את היעדרו של הסקטור הפרטי נאמן מאבחן גם בבית המשפט העליון. למגדל הנישא הזה לא מגיעים עורכי דין מהפרקטיקה, אלא רק שופטים ותיקים או אנשי השירות הציבורי - פרקליטי מדינה ויועצים משפטיים לממשלה. במקרה הזה הגורם איננו סלידתם של עורכי הדין מהמשרה, להפך: ועדות המינויים הן שמכתיבות את ההומוגניות בבית המשפט העליון. "הרבה שנים כבר לא נכנס עורך דין מהפרקטיקה, ובלי הפרקטיקה השופטים מנותקים לגמרי", אומר נאמן, שבעצמו הוזכר מדי פעם כמועמד לכהונה בעליון.

אם בעתיד יציעו לך לשמש כשר המשפטים או כיועץ המשפטי לממשלה, תיענה להצעה?

"אני לא צריך את העונש הזה. עכשיו, כשאני כבר מעבר לגיל פנסיה על פי חוק, סיימתי את השירות הציבורי שלי".

16/2/2007

http://www.makorrishon.co.il/show.asp?id=17839