[מחלקה ראשונה]

חשיפה: ההונאה של יצחק זמיר


אפשר ממש להתפוצץ מלשמוע את יצחק זמיר מתנגד למינוי גנות מסיבות של "חוסר יושר" להלן יובא לראשונה סיפור על מעשה הונאה שטרם סופר על יצחק זמיר



מאת: עו"ד יוסי דר | | www.notes.co.il/dar

המועמד: יעקב גנות


כששמעתי ברדיו את השופט העליון (בדימ.) יצחק זמיר מביע התנגדות למועמדותו של יעקב גנות לתפקיד המפכ"ל, ומנמק התנגדותו בכך שגנות הינו "אדם לא ישר" - כמעט ונתקעתי במכונית שלפניי. וזאת - לא משום הטענה כלפי יושרו של יעקב גנות, אלא משום שיצחק זמיר מעז להאשים מישהו אחר בחוסר יושר.

החלק המוכר בסיפור, כהסבר רקע, עוסק באחריותו החמורה של יצחק זמיר למחדל הקשה שלא מנע את הטבח בסברה ושתילה. יצחק זמיר היה באותם ימים היועץ המשפטי לממשלה, ובישיבת הממשלה הקריטית שדנה בכניסת הפלנגות הנוצריות למחנות הפליטים - הוא, יצחק זמיר, נצר את לשונו ולא מילא את חובתו, כיועץ המשפטי לממשלה, להזהיר את הממשלה באשר לאחריותה לכל מה שעלול להתרחש במחנות.

כתוצאה מהטבח הוקמה ועדת חקירה ממלכתית - היא ועדת כאהן - שתחקור את נסיבות הטבח ותקבע את האחראים. ועדת כאהן קבעה כמה קריטריונים ברורים ומובחנים להטלת אחריות (עקיפה) לטבח, ו"שיבצה" את האחראים השונים - שרי ממשלה, קציני צבא גבוהים ופקידים בכירים - אל כל אחד מהקריטריונים הללו. המלצות הוועדה הביאו להדחת חלק מקברניטי המדינה והצבא מתפקידיהם (כשההמלצה הבולטת שבהן היתה הדחת אריאל שרון מתפקידו כשר הביטחון).

החשוב לענייננו כאן הוא קריטריון אחד מסויים מתוך הקריטריונים שקבעה הוועדה:על-פי הקריטריון המסויים הזה, הוועדה קבעה שיש להטיל אחריות על (ציטוט מהדוח): "אלה שידעו על ההחלטה (להכניס את הפלנגות למחנות - י.ד.), והיה מחובתם בתוקף מעמדם ותפקידם להתריע על הסכנה ולא מילאו חובה זו".

על בסיס הקריטריון הנ"ל הטילה הוועדה אחריות, בין היתר, על ראש אמ"ן (שהודח מתפקידו), וכן על ראש המוסד ואחרים. בהקשר זה ראוי לציין, שאחריותו של ראש המוסד, לדוגמה, הוטלה עליו בשל העובדה שהוא השתתף באותה ישיבת ממשלה שבה נדונה הכנסת הפלנגות למחנות, ושמע כמו כולם את אזהרת השר דוד לוי מפני סכנת טבח, ובכל זאת לא התייחס לעניין.

אבל הרי גם יצחק זמיר, היועץ המשפטי לממשלה, נכח באותה ישיבה, וגם הוא שמע על ההחלטה להכניס את הפלנגות למחנות, וגם הוא שמע את דברי האזהרה של דוד לוי, ובכל זאת גם הוא שתק ולא פצה את פיו.

ויתרה מכך, במרוצת הימים שבהם עסקה ועדת כאהן בחקירת הטבח והאחראים לו, טען בפני הוועדה אחד השרים שנחקרו בפניה, שהיועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר השתתף אף הוא באותה ישיבת ממשלה אך לא הזהיר אותם. בעקבות טענתו זו של השר בפני הוועדה פירסם היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, משה בן זאב המנוח, מאמר ארוך ומנומק בעמוד המאמרים הראשי של עיתון הארץ והיפנה אצבע מאשימה ומפורשת לכיוונו של יצחק זמיר באופן שהבהיר, שיצחק זמיר - ששתק בישיבה - נושא באחריות כוללת למחדל הנורא.

ברור, איפוא, שהקריטריון המסויים הנ"ל להטלת אחריות חל במלואו גם על יצחק זמיר בתוקף מעמדו ותפקידו. והרי ברור גם הדבר, שאילו יצחק זמיר, ששמע אף הוא את דברי האזהרה מפני הטבח, היה מזהיר שרי הממשלה ומפקדי הצבא מפני אחריותם האישית לכל מה שעלול להתרחש במחנות הפליטים, היו השרים ומפקדי הצבא נבהלים מההחלטה של עצמם - ממש כך! - ומורים מיד על ביטול ההחלטה וביטול הפעולה.

אלא שוועדת כאהן העדיפה להתעלם מהטענות וההאשמות הללו כלפי אחריותו הברורה של יצחק זמיר, ופשוט "מחקה" את יצחק זמיר מאותה ישיבת ממשלה, ולא התייחסה בדוח - אפילו לא במילה - לחלקו של זמיר בכל הפרשה (הסיבה לכך ברורה כשמש: אהרן ברק, שהיה האיש הדומיננטי בוועדת החקירה, הינו חבר רב שנים וידיד אישי קרוב מאד של יצחק זמיר, ולכן הוא דאג לחלצו מאחריות, ומהפרשה בכלל, ולמלטו בלא פגע ובלא שריטה. העניין מובא בפירוט בספר "צדק של פלנגות"). עד כאן הצד המוכר של הסיפור.



עכשיו לחלק שטרם סופר



כחצי שנה לאחר פירסום דוח כאהן, ולאחר ההדחות, פירסם פרופ` יצחק זמיר, שהיה עדיין היועץ המשפטי לממשלה, מאמר משפטי אקדמי שבו הוא ניתח את דוח ועדת כאהן ואת מימצאיו (שם המאמר: "ועדת החקירה מן הבחינה המשפטית, פורסם ב"הפרקליט" (לה(ג) (1983), עמ` 332-323). ראוי לציין כי למאמר הפרשני הזה של זמיר נודעת חשיבות רבה, הן באקדמיה והן בפרקטיקה המשפטית, והוא מאוזכר עד היום - במיוחד כאשר עניינה של וועדת חקירה כזו או אחרת עולה על סדר היום הציבורי.

אלא שכאשר קוראים בקפידה את מורה הנבוכים הזה של זמיר, ומשווים את הטקסט של המאמר עם הטקסט הרלוונטי בדוח כאהן - מגלים מלאכת מחשבת של מעשה מירמה והטעייה. כדי לחשוף ולהבין את מעשה המירמה וההטעייה של האיש הישר הזה, היועץ המשפטי לממשלה, פרופסור יצחק זמיר, כפי שהוא רקח במאמרו - אין מנוס אלא להביא כאן את פרטי הפרטים של מעשה הנכלים הזה.

ובכן, להלן - מילה במילה - הקטע הרלוונטי מדוח כאהן המתייחס לקריטריונים להטלת אחריות על ממלאי התפקידים השונים - כפי שנקבעו על-ידי ועדת החקירה:

"אם אכן מתברר שאלה אשר החליטו על כניסת הפלנגות למחנות, היו צריכים על-פי המידע שבידם ועל-פי הדברים שהיו מן המפורסמות, לחזות מראש שקיימת סכנה של טבח ולא ננקטו צעדים, שניתן היה לעשותם כדי למנוע את הסכנה הזו או לפחות להפחית במידה רבה מהאפשרות שייעשו מעשים מסוג זה, הרי מקבלי ההחלטות והמבצעים אחראים בעקיפין למה שבסופו של דבר קרה, גם אם לא התכוונו לכך שהדבר יקרה ורק הסיחו דעתם מהסכנה הצפוייה. אחריות עקיפה דומה חלה גם על אלה שידעו על ההחלטה, היה מחובתם בתוקף מעמדם ותפקידם להתריע על הסכנה ולא מילאו חובה זו. לא ניתן גם לנקות מאחריות עקיפה כזו את אותם האנשים שכאשר הגיעו אליהם הידיעות הראשונות על הנעשה במחנות לא נזעקו למנוע את המשך פעולות הפלנגות ולא עשו כל מה שביכולתם כדי להפסיקן" (ההדגשה שלי - י.ד.).

יצחק זמיר, במאמרו, מתייחס בדיוק לפיסקה הנ"ל בדוח כאהן וכך הוא, יצחק זמיר, מסכם את סעיפי האחריות שנקבעו בדוח: "באחריות העקיפה נושאים, לדברי הוועדה, אלה שהיו צריכים על-פי המידע שהיה בידם לחזות מראש את סכנת הטבח ולא התריעו על כך או לא נקטו בצעדים הראויים כדי להפחית סכנה זאת, וכן אלה שכאשר נודע להם על הטבח במחנות לא עשו את הראוי כדי להפסיקו".

ובכן, כאשר מנסים לעשות חפיפה בין שני הקטעים הנ"ל - זה מהדוח עם זה ממאמרו של זמיר - כדי להשוות בין הקריטריונים כפי שנקבעו בדוח כאהן לבין הקריטריונים הנמצאים במאמרו של יצחק זמיר - מה רואות עינינו?

רואים בבירור, שהקריטריון האמצעי הנמצא במשפט המודגש לעיל, המופיע בציטוט מדוח הוועדה, המתחיל במילים "אחריות עקיפה דומה חלה..." - קריטריון זה פשוט הושמט על-ידי יצחק זמיר ממאמרו. יצחק זמיר מביא במאמרו את הקריטריון שלפני המשפט המודגש וכן את הקריטריון שלאחר המשפט המודגש, אבל את הקריטריון הברור והמובחן, שנקבע במשפט המודגש לעיל - הוא, יצחק זמיר, משמיט ומעלים לחלוטין מהמאמר.

במילים אחרות, יצחק זמיר מאזכר במאמרו, כנושאים באחריות, רק את אלה שהיה עליהם לחזות מראש את סכנת הטבח, וכן את אלה שבשלב מאוחר יותר נודע להם בפועל על הטבח, אך הוא משמיט מהמאמר את האחריות החלה על אלה שידעו על ההחלטה להכניס את הפלנגות למחנות (וכפי שראינו לעיל, זמיר נמנה על אלה שידעו על ההחלטה - באשר הוא השתתף בישיבת הממשלה שבה נדונה ההחלטה הזו, ושמע את אזהרתו של השר דוד לוי מפני סכנת טבח).


סיבות טובות להשמיט ולהעלים



היו לו, ליצחק זמיר, סיבות טובות מאד להשמיט ולהעלים את קריטריון האחריות הנ"ל ממאמרו. שהרי ראינו כבר לעיל, בתחילת הדברים, שהקריטריון הזה חל במלואו על יצחק זמיר מתוקף מעמדו ותפקידו וכמי שידע על ההחלטה ושמע את דברי האזהרה מפני סכנת הטבח - מה גם שאפילו אחד משרי הממשלה, ובעקבותיו היועץ המשפטי לממשלה הקודם משה בן זאב, התייחסו מפורשות לאחריותו של יצחק זמיר, והיפנו כלפיו אצבע מאשימה כפי שראינו לעיל.

והיו לו, ליצחק זמיר, גם סיבות טובות להניח שאיש לא יטרח לבדוק את נכונות דבריו ולהשוות בין הטקסטים. שהרי המדובר כידוע בפרופסור למשפטים, ביועץ המשפטי לממשלה, ומי יעלה בדעתו לחשוד שהאיש המכובד והחשוב הזה מעקם ומשמיט ומסלף דוח של ועדת חקירה ממלכתית - כדי לטשטש ולהעלים כל רמז לאחריותו האישית?

וכך, במעשה הנכלים והרמייה הזה, מוליך יצחק זמיר שולל את האקדמיה ואת הפרקטיקה המשפטית כאחד. ולמרבה החוצפה, משקר יצחק זמיר במצח נחושה ומקפיד לציין במאמרו, שהקריטריונים לאחריות עקיפה המובאים במאמרו הם "לדברי הוועדה", וכך הוא מביא את הקורא התמים להאמין שהקריטריונים שבמאמרו חופפים, כביכול, לאלה שבדוח.

וכדי להשלים את התמונה נציין שבמקום אחר במאמרו חוזר יצחק זמיר על הקריטריונים להטלת אחריות על ממלאי התפקידים השונים, וגם שם הוא משמיט ומעלים את הקריטריון המסויים ההוא הרלוונטי למחדלו האישי. עצם העובדה שיצחק זמיר השמיט והעלים ממאמרו את הקריטריון המסויים הזה, עצם עובדה זו מלמדת שהוא יודע היטב, שהקריטריון הזה חל עליו במלואו ורלוונטי למחדלו האישי. שאם לא כן, לשם מה להעלים את הקריטריון הזה?

שלא לדבר על כך, שיצחק זמיר בוודאי ידע גם ידע, שקיימות טענות קשות כנגדו - מפי אחד משרי הממשלה שטען מפורשות בפני הוועדה, וכן מפי היועץ המשפטי הקודם במאמר ארוך ונוקב בעיתון הארץ - טענות המכוונות לאחריותו האישית ומאשימות אותו, כמי שהשתתף באותה ישיבת ממשלה שבה נדונה ההחלטה להכניס הפלנגות למחנות, ושתק.

וכך נוצר, איפוא, מצב שוועדת כאהן - כלומר השופט ברק - מעלים וממלט את יצחק זמיר מהדוח, ואינו מחיל עליו אחריות כלשהי על-פי הקריטריון המסויים ההוא שהוחל על אחרים, ואז בא יצחק זמיר עצמו - בגלימת פרופסור למשפטים ויועץ משפטי לממשלה - ובמאמר משפטי מלומד מעלים לא רק את עצמו, אלא גם את הקריטריון המפורש והמובחן הרלוונטי לאחריותו. מבצע ההונאה הושלם.

ועכשיו ישאל כל קורא את עצמו, מי אדם ישר יותר או פחות - יצחק זמיר או יעקב גנות?

אבל מה שנכון נכון: יצחק זמיר לא נחשד בלקיחת שוחד. הוא עשה מעשה אחר: הוא גנב וכייס את דעת הבריות. הוא ניצל את מעמדו הרם כפרופסור חשוב למשפטים וכיועץ המשפטי לממשלה, וסילף דוח של ועדת חקירה ממלכתית - כדי לטשטש ולהעלים לחלוטין את חלקו האישי באחריות לטבח בסברה ושתילה.

המאמר פורסם בבלוג של עו"ד יוסי דר



נוצר: 23/02/2007 | עודכן: 23/02/2007 | רשימות נוספות: יוסי דר


http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-20611-00.html?tag=16-10-43