[חיים יטיב]

גירסה מאוד מעניינת, בכל מקרה מישהו שיקר כאן ועבר על החוק, משפט צדר למר יגאל עמיר בטוח לא היה, והעמדה לדין של כל האחראים בפרשה עדיין דרושה גם על פי גרסה זו.

[הרנטגן]

סידרת ממצאים מחשידה שהירי ברבין בנסיעה באה לסייע לשב"כ "להינצל" מאשמת המוטטותו של רבין, שהתבטאה בסימנים נוירולוגיים ברורים בהגעתו למיון (כפי שנרמז לגבי מצבו המוחי בדו"ח שמגר).

יחד עם זאת, המתנקש לא השלים הצליח להשלים את זממו ורבין בכל זאת הגיע לביה"ח חי (אם כי גוסס), כך שמישהו ודאי דאג לעצור את ירי הכדור השני.

בהקשר לכך, מוכרת עדותו של קצין הביטחון מאיכילוב שהעיד כי בתוך המכונית נראו שני כתמי דם גדולים, האחד במושב האחורי והשני במושב הקידמי לצידו של דמתי (וכזכור, יורם רובין ישב מאחור). כמו כן, בעדות שנמסרה לבג"ץ, העיד נהג מונית על פתולוג שחשף בפניו את דבר הגעתה למיון של גופת מאבטח בליל הרצח.

אם מחברים את הדברים, הרי שהרוצח חוסל כבר בנסיעה, מן הסתם לאחר הירי.

עדויות נוספות מופיעות במעריב מלמחרת הרצח, לפיהן הרופאים שטיפלו ברבין חשבו שהם מטפלים בפצוע דקירה.

לבסוף, לא מתקבל על הדעת שרופאי איכילוב היו מוכנים להיות שותפים לעלילה נגד יגאל עמיר אם הלה לחלוטין חף מכל מפשע. ליגאל עמיר חייבת לפיכך להיות אחריות ממשית למותו של רבין.

לפיכך, אם יגאל עמיר פעל בניגוד להנחיות ובעקבות כך רבין נכנס לחרדה ובהמשך התמוטט וחטף ארוע מוחי, הרי שיגאל עמיר יכול להיחשב כטריגר הישיר למותו של רבין, על אף העובדה שעל ההדק לחץ לבסוף מישהו אחר, שאולי נחשב (כפי שנרמז בועדת שמגר, בהקשר לפציעתו של השגריר לשעבר שלמה ארגוב שנכנס לתירדמת) כאדם ש"גאל" את יצחק רבין מנכות חמורה ושיתוק לשארית חייו.

כדאי לעיין בדו"ח שמגר ולקרוא בין השורות את ההשוואה בין מצבו הנוירולוגי של רבין למצבו הנוירולוגי של השגריר לשעבר ארגוב (קרא במאמר: "מלחמת הרופאים").

נקודה זו עלתה בועדה ביחס למה שהיה קורה אילו הצליחו להציל את חייו של רבין. לפיכך, יש התאמה מלאה בין הדווח במיון על סטיית מבט חזקה שמאלה ובין ההשוואה של מצבו של רבין לזה של השגריר ארגוב שסבל מפגיעה מוחית.

מאחר שרבין לא נורה בראשו, לא נותרה אפשרות אחרת פרט לארוע מוחי, שקדם לירי בחזהו. מכאן מן הסתם התגלגלו העניינים בדרך הטבעית, נסיון "להציל" מה שעוד נותר להציל.

[חיים יטיב]

השערה מעניינת, מה הביא אותך אליה?
בברכה
חיים

[הרנטגן]

ראשית, נפרט בקצרה את העובדות הידועות, ונשלב בתוכן את הפרטים המשוערים:

1. יגאל עמיר, סוכן שב"כ שכינויו: "התימני", גוייס ב 1992, והיה יד ימינו של אבישי רביב בארגון אי"ל. בסוף 1995 הכין אותו כרמי גילון לפרובוקציית חייו, ובכדי להכין את דעת הקהל, פירסם כרמי גילון את פרופיל המתנקש הפוטנציאלי, כלומר את הפרופיל המדוייק של יגאל עמיר (חובש כיפה, לומד בבר אילן וגר בהרצליה).

2. יגאל עמיר הגיע לכיכר מלכי ישראל כשהוא מלווה בשב"כניק "פעיל ימין" שנסע עימו מהרצליה (וסיפר לעמיר שרבין יירצח הערב ע"י איש ימין מוכר), ובחניון החשוך הוא חבר לנהג מכונית GMC שהוכנה מבעוד מועד מול פתח דלת מכוניתו של רבין. יגאל עמיר התרועע בכיכר גם עם אנשי ביטחון אחרים שהכירוהו וטפחו על כתפו, הכל היה מוכן להתנקשות המבויימת שתוכננה זמן רב מראש.

3. משום מה, כנראה בשל הפרעה בלתי צפויה, פנה לפתע המאבטח הרביעי א` לאחור, בדיוק ברגע שרבין התקרב לעציץ. יגאל עמיר שהכין את אקדח הפיקות שלו כמתוכנן, שלף את אקדחו והיה אמור להיעצר בשלב זה, אולם התמרון המוזר של המאבטח הרביעי הותיר את יגאל עמיר מול גבו של רבין.

4. יגאל עמיר לא היה אמור להגיע למגע עם רבין, ואולם הקירבה הפתאומית לגבו החשוף של רבין, גרמה לכך שהפרובוקציה היזומה תצא מכלל שליטה. יגאל עמיר הספיק לירות 3 כדורים מאקדח הפיקות שברשותו, ממש מאחורי גבו של רבין.

5. אחד השותפים של עמיר, כנראה קצין משטרה בכיר (מה שמצביע על שיתוף פעולה בין השב"כ למשטרת ישראל בהצגה, אז בראשות אסף חפץ), איתר את הסקנדל ומייד פרץ בקריאת חדל, כל הכוחות: "סרק, זה לא אמיתי".

6. בשלב זה עשה יצחק רבין את דרכו למכונית, הושיט רגל ונכנס פנימה, התיישב במושב האחורי משמאל והחליף כמה מילים עם אחד השוטרים שמייד לאחר מכן סגר את הדלת.

7. בינתיים, נכנס יורם רובין מסביב והתיישב לצידו של רבין. במקביל, נכנס המאבטח הרביעי למושב הקידמי לצידו של דמתי והמכונית החלה בנסיעה לעבר מטה השב"כ, דרך שדרות בן גוריון ובן יהודה צפונה.

8. ברגע מסויים במהלך הנסיעה, חש יצחק רבין חש, הוא כנראה היה מבוהל עד מוות, ואז כפי הנראה הוא לא עמד במתח וחטף ארוע מוחי. הופיעה סטיית מבט שמאלה, והכרתו של רבין הלכה והתערפלה.

השערות נוספות

ברגע שיצחק רבין מתמוטט, כתוצאה מיציאת הארועים בכיכר מכלל שליטה, מגיע הלחץ על מאבטחי השב"כ לשיא. מה עושים עם ראש ממשלה שהתמוטט בידיהם של מאבטחיו, כשאין בגופו שום שריטה?

מדבריה של לאה רבין, למדנו שמאבטחי השב"כ היו בקשר אלחוטי דרך אוזניותיהם עם הקודקודים ומילאו את הוראותיהם. יש להניח שגם במכוניתו של רבין נהגו המאבטחים כך.

השערתי היא שלאחר נסיונות להקל על רבין, לפתוח את חולצתו, לשחרר אותו מאפוד המגן וכו, מייד כשנודע לקודקוד שרבין "גמור", ולא מהתנקשות, ניתנה הוראה אלחוטית מגבוה למאבטח הרביעי לירות ברבין.

לא היתה דרך אחרת "להציל" את המצב, כך לפחות יפורש מותו של רבין כמוות מהתנקשות ולא מהתמוטטות, והשב"כ לא יואשם בגרימת המוות.

אלא שקצר בתקשורת בין המאבטח הרביעי, שישב מלפנים וביצע את ההוראה וירה ברבין, לבין יורם רובין, הביא לכך שרובין יחסל את המאבטח לאחר ירייה אחת. הוא כנראה לא היה מודע להוראות שקיבל המאבטח הרביעי.

ישנה אינדיקציה לכך שרובין חיסל את המאבטח הרביעי בדקירות סכין, אולי בגלל הטווח הקרוב.

בסופו של דבר, הגיעו כולם למיון. רבין הגיע למיון בנט"ן ואילו רובין הגיע עם דמתי ועם השוטר תרם במכונית השרד כעבור 10 דקות, ועימם גופת המאבטח. רובין נחבל קלות, כנראה כתוצאה מעימות עם המאבטח הרביעי.


בזמן הגעתו של רבין, לא ידעו הרופאים מיהו הפצוע (על צוות האמבולנס נאסר לדבר שמא יפלטו סודות), אבל הצוות ידע שהגיעו שני פצועים, האחד מדקירה והשני מירי.

משום מה חשבו הרופאים שרבין הוא פצוע הדקירה. רק לאחר צילום הרנטגן, כשנראה הקליע הקטלני בעמוד השידרה, קלטו הרופאים שפציעתו של רבין מקורה בירי.

בינתיים הספיק יורם רובין להיפטר מהגופה שהועברה למיון, ומיהר לחדר הטראומה על מנת לידע את הצוות הרפואי שמדובר ביצחק רבין, שהגיע מונשם ובלתי מזוהה.

בני דמתי היה המום לגמרי ומילמל כל הזמן: "איזה אסון, איזה אסון".

המשך החלק העובדתי

מכאן ואילך, ידועים הפרטים בפרוטרוט. רבין נפטר בשעה 22.32 בחדר המיון, כשטיפלו בו גוטמן וקלוגר. עם פטירתו הוצא הצוות והגופה הושארה בידי השב"כ.
כאן התקבלה הוראה חדשה, לאחר שהחלו להתקבל פרטים על הארוע בכיכר- ההוראה לירות 2 כדורים בגבו של רבין, על מנת להתאים את התרחיש למה שהיה בכיכר.

מייד לאחר היריות בגופה, נצטוו הרופאים לחזור ולטפל בגופה כאילו רבין עוד חי. רבין נלקח לחדר הניתוח, ובאופן זה נרשמו בדוחות הרפואיים פצעי הירי החדשים.

כל שנותר הוא להעלים את מסמכי המיון הראשונים (עם הכדור בחזה), להחליפם במסמכים משוכתבים, להפעיל על פר` היס לחץ להשמיט את פציעת עמוד השידרה ולבסוף, להעלים סופית את צילומי הרנטגן המפלילים.

סוף